תהליך הפריה חוץ גופית

שאיבת הביציות הראשונה, לפני 40 שנה, התבצעה ללא כל הכנה שחלתית, ונשאבה ביצית אחת. מידי חודש מתחילות את תהליך הבשלת הביצית מספר רב של ביציות, אך לקראת הביוץ רק ביצית אחת "שורדת" ומבייצת. לעומת השאיבה הראשונה, אנחנו משתדלים היום לעורר את תגובתם של כל הזקיקים בשחלה ולהביא להתפתחותם, כדי לשאוב יותר מביצית אחת.
מתחילים עם הכנת האישה לשאיבת הביציות. מטרת הטיפול והתרופות הניתנות היא לגרות את השחלות מצד אחד, אך גם למנוע ביוץ עצמוני לא מתוכנן. השאיפה היא שנוכל להשיג כ- 15 ביציות במהלך כל טיפול, וכמובן שהמספר משתנה כתלות בתגובה השחלתית של כל אישה ובגילה.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של תרופות:

1. מניעת ביוץ עצמוני (חריגת הביצית מהשחלה לפני מועד השאיבה)- תרופות אלו מדכאות את הפעילות של ההורמונים הפנימיים בגוף, השפעתן היא קצרה, ובסיום השימוש בהן ההפרשות הפנימיות של ההורמונים חוזרות לסדרן. ישנן תרופות שונות בקבוצה זו (דקפפטיל , אורגלוטרן, צטרוטייד, סינרל), אך לכולן אותה מטרה.
2. תרופות לגירוי שחלתי, הפועלות ישירות על השחלות לשם גיוס זקיקים מרובים באותו החודש. תרופות אלה, הניתנות כזריקות יומיות, ישפיעו על כל מאגר הביציות הקיימות באותו חודש, ובמקום שרק ביצית אחת תבשיל ותבייץ, מספר רב יותר של ביציות מבשילות. במהלך מתן התרופות מבוצע מעקב אחר התפתחות הביציות בשחלות, על ידי מדידת קוטר הזקיקים בשחלות ובדיקת רמות ההורמונים אסטרדיול ופרוגסטרון בדם.
3. תרופות להשראת ביוץ, שמטרתן להבטיח הבשלה מלאה של הביציות ולאפשר את הוצאת הביציות מהשחלה בעת השאיבה.